Enter your text here
Enter your text here
היסטוריה וגיאוגרפיה של בייג’ינג
בייג’ינג העיר
בֵּייְגִ’ינְג (בכתב סיני: ??) היא מחוז עירוני ובירת הרפובליקה העממית של סין. הפירוש המילולי של בייג’ינג הוא "בירה צפונית". זו העיר השנייה בסין במספר תושביה, אחד ממרכזי המסחר (לצד שאנגחאי והונג קונג), והמרכז השלטוני, התרבותי והמנהלי של סין. במהלך השנים היו לעיר שמות רבים, בין 1928 ן-1949 הוחלף שמה לבייפינג או "שלום צפוני". השם שונה כיוון שג’ינג פירושו בירה וממשלת הקוומינטנג שישבה בעיר בנאנג’ינג רצתה להדגיש שבייג’ינג אינה בירת סין וממשלת המצביא הצבאי של בייג’ינג לא הייתה לגיטימית. בין השנים 1937 ל־1945 נכבשה ביג’יינג על ידי יפן. השם שונה בחזרה על ידי המפלגה הקומוניסטית של סין ב־1949 כדי להדגיש שבייג’ינג היא בירת סין. הרפובליקה של סין בטייואן לא הכירה באופן רשמי בשינוי השם, ובמהלך שנות החמישים והשישים רבים בטיוואן קראו לבייג’ינג פאיפינג. כיום השם בייג’ינג נפוץ גם בטייואן, למרות שמספר מפות של סין מטיוואן עדיין משתמשות בשם הישן יחד עם גבולות המחוזות מלפני 1949. במערב הייתה העיר מוכרת שנים רבות כפקין או פקינג (Peking). כתיבה זו משקפת את הגיית השם בניב סיני השונה ממנדרינית תקנית, הניב הרשמי של סין של ימינו.
היסטוריה
אזור המטרופולין של בייג’ינג יושב באלף הראשון לפנה"ס כבירת ממלכת ין. שם העיר נקרראה ג’י. ג’י מזוהה לעתים כראשיתה של בייג’ינג, אך העיר נזנחה במאה השישית לספירה. מיקומה המדויק של ג’י נותר עדיין בגדר תעלומה, למרות הנסיונות הרבים בעשורים האחרונים לזהות את המקום. העיר שקמה במקום הידוע כבייג’ינג כיום נכבשה ב־1215 על ידי המונגולים בעת שכבשו את כלל סין. הם קבעו אותה כבירת המדינה. אלו היו ימי פריחתה. בסוף המאה ה-13 גרו בה כבר מיליון תושבים, והיא הייתה העיר המאוכלסת ביותר בעולם. העיר הוקפה בחומה חיצונית באורך 18 ק"מ וחומה פנימית שהגנה על ארמון שושלת ג’ין שהיה לב העיר. הנוסע המוסלמי אבן בטוטה היה בסין בשנת 1346, ובכתביו תיאר את המערכות הביורוקרטיות שראה בה: ביקורת גבולות ומכס.בכתביו ציין כי המערכת הביורוקרטית הסינית עובדת באופן מופלא. עם מיגור הכובשים המונגולים נכבשה העיר בשנת 1368 על ידי שושלת מינג. בשנת 1403 העביר הקיסר השלישי בשושלת מינג, ג’וּ-די (??), את הבירה מדרום סין לבייג’ינג שהייתה מרכז כוחו בצפון. הוא גם נתן לה את שמה, שפירושו הבירה הצפונית. "העיר האסורה", מרכז השלטון הקיסרי, נבנתה לאחר הכרזתה כבירה בשנים 1406 עד 1420. בהמשך נבנו מספר מבנים בולטים אחרים כגון מקדש השמים. כיכר טְיֵן־אַן־מֶן (???) הסמוכה לעיר האסורה, נבנתה ונשרפה פעמיים במהלך שלטון שושלת מינג עד שלבסוף שופצה בשנת 1651. השלטון הקומוניסטי הקים בכיכר זו מאוזולאום שבו מוצגת גופתו החנוטה של מאו צה דונג, מייסדה של סין הקומוניסטית. כיכר זו הייתה מרכזה של מספר תנועות מחאה כנגד השלטון. האחרונה והמפורסמת שבהם התרחשה בשנת 1989 כאשר סטודנטים סינים הפגינו בתביעה לדמוקרטיזציה של השלטון ופוזרו בכח רב על ידי השלטונות. בשנות ה-90 וה-2000 חלו בבייג’ינג תהליכי פיתוח מואצים במסגרתן שכונות ישנות רבות (המכונות "חוטונגים") פינו את מקומן לגורדי שחקים ואזורי מסחר מודרניים. הפיתוח הגיע לשיאו בעת ההכנות לאולימפיאדת בייג’ינג בשנת 2008.
גאוגרפיה ואקלים
בייג’ינג ממוקמת בצפון־מזרח סין, גובהה הממוצע מטרים ספורים מעל פני הים. שטח העיר עצמה קרוב ל-5,000 קמ"ר. החבל העירוני של בייג’ינג משתרע על כ-17 אלף קמ"ר. בשטח זה מתגוררים כ-17.4 מיליון תושבים. מצפוןן לעיר משתרעים הרי ין (Yan), המהווים מכשול ומגן טבעי לעיר. הדרכים הבודדות החוצות את ההרים מובילות אל בייג’ינג ומכאן חשיבותה כעיר על דרך מסחר. העיר מחולקת לשני חלקים לא שווים בגודלם, העיר הטאטארית (הפנימית) שמכילה את העיר העתיקה והעיר החיצונית שכוללת כיום גם את כל הכפרים והערים שנבלעו על ידי בייג’ינג המתרחבת. מרכז העיר הוא כיכר טיין־אן־מן שממול לעיר האסורה. מסביב לכיכר, במעגלים גדלים והולכים, מוקפת העיר בכבישי טבעת, שהקצר שבהם באורך 43 ק"מ. הקיץ הוא העונה הגשומה בבייג’ינג למרות שהוא גם החם ביותר, כ־25 מעלות. בחורף, שהוא העונה היבשה, יורדות הטמפרטורות עד כדי 4 מעלות מתחת לאפס. העיר סובלת לעתים מסופות חול המגיעות מן המדבריות המקיפות אותה מצפון ומצפון-מערב.זיהום האוויר מהווה בעיה חמורה בבייג’ינג, כמו גם בחלקים אחרים של סין. השיעור של הזיהום ביום ממוצע גבוה פי חמישה מהמותר בתקן של ארגון הבריאות העולמי.
בעת ההכנות לאולמפיאדה עשו השלטונות הסיניים מאמצים רבים להקטין שיעור זה, והשקיעו למעלה מ17 מיליארד דולרים למטרה זו. מפעלים מזהמים רבים נסגרו וחוקקו חוקים שהגבילו תנועה של כלי רכב בעיר. כמו כן נפתחו קוים חדשים ברכבת התחתית, ומחירם הוזל על מנת להגביר את השימוש בהם.
בֵּייְגִ’ינְג (בכתב סיני: ??) היא מחוז עירוני ובירת הרפובליקה העממית של סין. הפירוש המילולי של בייג’ינג הוא "בירה צפונית". זו העיר השנייה בסין במספר תושביה, אחד ממרכזי המסחר (לצד שאנגחאי והונג קונג), והמרכז השלטוני, התרבותי והמנהלי של סין. במהלך השנים היו לעיר שמות רבים, בין 1928 ן-1949 הוחלף שמה לבייפינג או "שלום צפוני". השם שונה כיוון שג’ינג פירושו בירה וממשלת הקוומינטנג שישבה בעיר בנאנג’ינג רצתה להדגיש שבייג’ינג אינה בירת סין וממשלת המצביא הצבאי של בייג’ינג לא הייתה לגיטימית. בין השנים 1937 ל־1945 נכבשה ביג’יינג על ידי יפן. השם שונה בחזרה על ידי המפלגה הקומוניסטית של סין ב־1949 כדי להדגיש שבייג’ינג היא בירת סין. הרפובליקה של סין בטייואן לא הכירה באופן רשמי בשינוי השם, ובמהלך שנות החמישים והשישים רבים בטיוואן קראו לבייג’ינג פאיפינג. כיום השם בייג’ינג נפוץ גם בטייואן, למרות שמספר מפות של סין מטיוואן עדיין משתמשות בשם הישן יחד עם גבולות המחוזות מלפני 1949. במערב הייתה העיר מוכרת שנים רבות כפקין או פקינג (Peking). כתיבה זו משקפת את הגיית השם בניב סיני השונה ממנדרינית תקנית, הניב הרשמי של סין של ימינו.
היסטוריה
אזור המטרופולין של בייג’ינג יושב באלף הראשון לפנה"ס כבירת ממלכת ין. שם העיר נקרראה ג’י. ג’י מזוהה לעתים כראשיתה של בייג’ינג, אך העיר נזנחה במאה השישית לספירה. מיקומה המדויק של ג’י נותר עדיין בגדר תעלומה, למרות הנסיונות הרבים בעשורים האחרונים לזהות את המקום. העיר שקמה במקום הידוע כבייג’ינג כיום נכבשה ב־1215 על ידי המונגולים בעת שכבשו את כלל סין. הם קבעו אותה כבירת המדינה. אלו היו ימי פריחתה. בסוף המאה ה-13 גרו בה כבר מיליון תושבים, והיא הייתה העיר המאוכלסת ביותר בעולם. העיר הוקפה בחומה חיצונית באורך 18 ק"מ וחומה פנימית שהגנה על ארמון שושלת ג’ין שהיה לב העיר. הנוסע המוסלמי אבן בטוטה היה בסין בשנת 1346, ובכתביו תיאר את המערכות הביורוקרטיות שראה בה: ביקורת גבולות ומכס.בכתביו ציין כי המערכת הביורוקרטית הסינית עובדת באופן מופלא. עם מיגור הכובשים המונגולים נכבשה העיר בשנת 1368 על ידי שושלת מינג. בשנת 1403 העביר הקיסר השלישי בשושלת מינג, ג’וּ-די (??), את הבירה מדרום סין לבייג’ינג שהייתה מרכז כוחו בצפון. הוא גם נתן לה את שמה, שפירושו הבירה הצפונית. "העיר האסורה", מרכז השלטון הקיסרי, נבנתה לאחר הכרזתה כבירה בשנים 1406 עד 1420. בהמשך נבנו מספר מבנים בולטים אחרים כגון מקדש השמים. כיכר טְיֵן־אַן־מֶן (???) הסמוכה לעיר האסורה, נבנתה ונשרפה פעמיים במהלך שלטון שושלת מינג עד שלבסוף שופצה בשנת 1651. השלטון הקומוניסטי הקים בכיכר זו מאוזולאום שבו מוצגת גופתו החנוטה של מאו צה דונג, מייסדה של סין הקומוניסטית. כיכר זו הייתה מרכזה של מספר תנועות מחאה כנגד השלטון. האחרונה והמפורסמת שבהם התרחשה בשנת 1989 כאשר סטודנטים סינים הפגינו בתביעה לדמוקרטיזציה של השלטון ופוזרו בכח רב על ידי השלטונות. בשנות ה-90 וה-2000 חלו בבייג’ינג תהליכי פיתוח מואצים במסגרתן שכונות ישנות רבות (המכונות "חוטונגים") פינו את מקומן לגורדי שחקים ואזורי מסחר מודרניים. הפיתוח הגיע לשיאו בעת ההכנות לאולימפיאדת בייג’ינג בשנת 2008.
גאוגרפיה ואקלים
בייג’ינג ממוקמת בצפון־מזרח סין, גובהה הממוצע מטרים ספורים מעל פני הים. שטח העיר עצמה קרוב ל-5,000 קמ"ר. החבל העירוני של בייג’ינג משתרע על כ-17 אלף קמ"ר. בשטח זה מתגוררים כ-17.4 מיליון תושבים. מצפוןן לעיר משתרעים הרי ין (Yan), המהווים מכשול ומגן טבעי לעיר. הדרכים הבודדות החוצות את ההרים מובילות אל בייג’ינג ומכאן חשיבותה כעיר על דרך מסחר. העיר מחולקת לשני חלקים לא שווים בגודלם, העיר הטאטארית (הפנימית) שמכילה את העיר העתיקה והעיר החיצונית שכוללת כיום גם את כל הכפרים והערים שנבלעו על ידי בייג’ינג המתרחבת. מרכז העיר הוא כיכר טיין־אן־מן שממול לעיר האסורה. מסביב לכיכר, במעגלים גדלים והולכים, מוקפת העיר בכבישי טבעת, שהקצר שבהם באורך 43 ק"מ. הקיץ הוא העונה הגשומה בבייג’ינג למרות שהוא גם החם ביותר, כ־25 מעלות. בחורף, שהוא העונה היבשה, יורדות הטמפרטורות עד כדי 4 מעלות מתחת לאפס. העיר סובלת לעתים מסופות חול המגיעות מן המדבריות המקיפות אותה מצפון ומצפון-מערב.זיהום האוויר מהווה בעיה חמורה בבייג’ינג, כמו גם בחלקים אחרים של סין. השיעור של הזיהום ביום ממוצע גבוה פי חמישה מהמותר בתקן של ארגון הבריאות העולמי.
בעת ההכנות לאולמפיאדה עשו השלטונות הסיניים מאמצים רבים להקטין שיעור זה, והשקיעו למעלה מ17 מיליארד דולרים למטרה זו. מפעלים מזהמים רבים נסגרו וחוקקו חוקים שהגבילו תנועה של כלי רכב בעיר. כמו כן נפתחו קוים חדשים ברכבת התחתית, ומחירם הוזל על מנת להגביר את השימוש בהם.